Fluent Fiction - Hebrew: Rekindling Bonds: A Yom Kippur Journey to Forgiveness and Hope Find the full episode transcript, vocabulary words, and more:fluentfiction.org/rekindling-bonds-a-yom-kippur-journey-to-forgiveness-and-hope Story Transcript:He: העלים מחוץ לחלון נפלו בעדינות על הקרקע, מקשטים את הפטיו של המחלקה הפסיכיאטרית באדום, כתום וזהב.En: The leaves outside the window gently fell to the ground, decorating the patio of the psychiatric ward in red, orange, and gold.He: היחשלאות והשלווה של המקום עוררו תחושת חורף עמוק בתוך לבו של יונתן.En: The tranquility and quiet of the place stirred a deep winter feeling within Jonathan's heart.He: הוא כבר לא היה בטוח איך לדבר עם מרים, ידידת ילדות שצריכה אותו עכשיו יותר מתמיד.En: He was no longer sure how to talk to Miriam, his childhood friend who needed him now more than ever.He: יונתן התיישב בקפלה שקטה, צל על הפנים שלו.En: Jonathan sat in the quiet chapel, shadow on his face.He: הוא ניסה להיעזר באומץ לבו.En: He attempted to gather courage.He: היה לו קשה.En: It was difficult for him.He: הוא לא היה ליד מרים במשך שנים, ולפתע, קיבל שיחת טלפון שגרמה לו לנסוע עד לכאן.En: He hadn't been near Miriam for years, and suddenly, he received a phone call that made him travel all the way here.He: היום היה יום כיפור, זמן של חשבון נפש וסליחה.En: It was Yom Kippur, a time for reflection and forgiveness.He: הוא צעד לו במסדרון ומצא את החדר שלה.En: He walked down the hallway and found her room.He: "שלום, מרים," אמר בקול שקט.En: "Hello, Miriam," he said quietly.He: מרים, ישבה ליד החלון, מביטה החוצה.En: Miriam sat by the window, looking outside.He: "יונתן," לחשה.En: "Jonathan," she whispered.He: הם לא חיבקו.En: They did not hug.He: הוא לא ידע אם זה יהיה נכון.En: He wasn't sure if it would be appropriate.He: דקות ארוכות עברו במילים שקטות ולחישות נוקשות.En: Long minutes passed in quiet words and strained whispers.He: יונתן ניסה להסביר, לספר לה מדוע התרחק.En: Jonathan tried to explain, to tell her why he distanced himself.He: "הייתי צריך זמן לעצמי, אבל זה לא תירוץ," אמר.En: "I needed time for myself, but that's no excuse," he said.He: דמעות החלו למלא את עיניו.En: Tears began to fill his eyes.He: הוא רק רצה שהיא תבין.En: He just wanted her to understand.He: "אני מצטער שלא הייתי כאן כשהיית צריכה אותי."En: "I'm sorry I wasn't here when you needed me."He: מרים הישירה בו מבט.En: Miriam looked him straight in the eye.He: "זה היה קשה," אמרה. קולה נשבר מעט.En: "It was hard," she said, her voice breaking slightly.He: "אבל אני מבינה."En: "But I understand."He: פתאום התחילה לדבר יותר, לספר על עצמה. על הימים הקשים במחלקה, על רגעים של תקווה, וגם על הפחדים שלה.En: Suddenly, she began to talk more, sharing about herself, about the tough days in the ward, moments of hope, and also about her fears.He: הייתה הקלה באוויר.En: There was a sense of relief in the air.He: שניהם ישבו בשקט.En: They both sat in silence.He: משהו השתנה.En: Something had changed.He: שפת הצעדה שלהם, הרעות הישנה, התמלאה פתאום בחום ובאמת.En: The language of their steps, their old camaraderie, was suddenly filled with warmth and truth.He: הם החליטו יחד לערוך טקס קטן לכבוד יום כיפור.En: Together, they decided to hold a small ceremony for Yom Kippur.He: הם קיבלו החלטה להדליק נר ולהרגיש את הרגע.En: They agreed to light a candle and just feel the moment.He: יונתן הוציא נר קטן ויחד עם מרים העלה אותו באש קטנה על החלון.En: Jonathan took out a small candle, and together with Miriam, lit it with a small flame on the window.He: נכון, יונתן הרגיש איך משא של רגשות אשמה עזב אותו.En: Indeed, Jonathan felt the weight of guilt leave him.He: וגם מרים הרגישה איך הלב שלה מתחיל להתרפא.En: And Miriam too felt her heart start to heal.He: היא הבינה שהיא לא לבד.En: She realized she wasn't alone.He: וגם יונתן לא לבד.En: And Jonathan wasn't alone either.He: בחורף הזה, כשעלים עפים ברוח, יונתן ומרים התקרבו מחדש זה לזה, מביטים קדימה עם תקווה בלבם.En: In this winter, as ...
Show More
Show Less
13 mins